פסק-דין בתיק ת"א 299-06

1.         זוהי תביעה לפיצוי על נזקי גוף שנגרמו לתובעת לטענתה ביום 3.9.04, עת נפלה ונפגעה  בלכתה בסמוך לביתה ברח' נהלל 2 בחיפה. הצדדים חלוקים בדבר נסיבות אירוע התאונה, האחריות והנזק. אין כפירה בכיסוי הביטוחי.

נסיבות התאונה

2.         בכתב התביעה מתוארת התאונה כך:

"בתאריך  3.9.04 נפגעה התובעת  כאשר בלכתה ברחוב נהלל מול בית מס. 2 בחיפה, נתקלה רגלה במהמורה גדולה אשר היתה במרכז המדרכה. התובעת מעדה ונפלה ונגרמו לה נזקי גוף..."

3.         בעדותה סיפרה התובעת, כי ביום התאונה היתה מוזמנת לזוג חברים המתגוררים מול ביתה. היא ירדה מביתה עם בעלה, הוא ירד לפניה, ליד המדרכה חנו מכוניות, בעלה עבר בין שתי מכוניות, היה חשוך מאד ופתאום הרגישה שאין לה  רצפה תחת רגלה השמאלית.  היא ניסתה לבלום את הנפילה בין המכוניות ואז ידה התרסקה,  מחצית גופה היה על המדרכה ומחציתו על הכביש. היא  לא ראתה את המפגע, היא הלכה אחר בעלה.

            התובעת הציגה תמונה ובה סימנה את מקום הנפילה (תמונה מס. 2 ב- ת\5). בנה  הגיע במרוצה לעזור לה. התאונה התרחשה בסביבות השעה  22.30-23.00.

            בהמשך העידה, כי היא מתגוררת במקום משנת  2000. יתכן שהמדרכה היתה באותו מצב הנראה בתמונה- משנה זו. המדרכה תוקנה בשנת 2007. רגל שמאל  נכנסה למהמורה והיא נפלה קדימה. אילו היתה מודעת לחור המסויים, היתה אומרת לבעלה לחכות לה. באותו רחוב יש אלף חורים נוספים.  בנה ראה את הנפילה מלמעלה  וצעק  "אבא". בעת שהגיעה לבית החולים היתה בהכרה, וסיפרה מה ארע לה.

            בחקירתה הנגדית  אמרה, כי כאשר אמרה בחדר מיון כי נפלה  "ברחוב", התכוונה למדרכה. זה נקרא שנפלה ברחוב. היא עפה בין שתי מכוניות. מחשש ליפול על הפנים נעזרה  בידה. היא נתקלה במהמורה ועפה.

4.         בנה של התובעת מתגורר בבית הוריו. בעדותו אמר, כי במועד התאונה, ביום שישי בערב בשעה מאוחרת,  הוריו ירדו מהבית והוא היה על אדן החלון הנראה בתמונה (ת\6). היה חשוך בחוץ, מכוניות רבות חנו זו לצד זו. הוא ראה את אביו יורד ראשון ואמו בעקבותיו. אח"כ ראה את אמו צונחת לרצפה, והוא צעק לאביו. הוא ירד למטה וניסה להרים אותה, אך היא צעקה. הוזמן אמבולנס. אמו שכבה חצי גופה על המדרכה  וחציו האחר על הכביש.

            בחקירתו העיד, כי אמו אמרה לו כי נפלה מהבור. התאונה ארעה בשעה 23.00. מול הכניסה היה  רווח בין המכוניות והוא לא ראה את הרגל, אלא  רק את הנפילה.

5.         הוצג דו"ח מד"א (ת\1) מיום התאונה בו נאמר, כי התובעת נפלה ממהמורה במדרכה אל הכביש. הפינוי בוצע בשעה 23.10. הדו"ח נרשם ביום  התאונה.

6.         בסיכום  אישפוז צוין, כי התובעת התקבלה לביה"ח ביום  3.9.04, בשל נפילה ברחוב.

7.         בתעודת חדר מיון נרשם, כי התובעת הגיעה לחדר המיון בשעה 23.18 ולדבריה נפלה ברחוב ונחבלה במרפק שמאל.

8.         עדותה של התובעת, היתה אמינה עלי והיא נתמכת בעדותו של בנה, לפיה ראה את הנפילה מחלון ביתו.  התובעת העידה כזכור, כי נפלה קדימה כאשר חלק מגופה על הכביש וחלקו על המדרכה.  אילו נפלה תוך כדי מעידה בירידה מהמדרכה, כפי שמציע ב"כ הנתבעות בסיכומיו, היה מלוא גופה  מוטל על הכביש, ולא חציו על המדרכה.

            דו"ח מד"א, אשר נערך דקות ספורות אחרי התאונה, תומך אף הוא בעדותה של התובעת.  נאמר בו, כי התובעת נפלה ממהמורה במדרכה, אל הכביש.

            בתעודת חדר מיון נרשם שהתובעת נפלה "ברחוב". איני שותפה לדעתו של ב"כ הנתבעות, כי יש בכך סתירה מהותית לגרסת התובעת, לפיה נפלה על המדרכה. השימוש במונח "ברחוב", מתאר לדעתי את מקום התאונה בשונה מתאונה "בבית" או "בעבודה". לכל היותר ניתן לקבוע, כי התובעת לא דייקה במונח בו השתמשה בהגיעה לחדר מיון, אך לא נאמר על ידה, כי נפלה על הכביש. בענין זה, ההסבר שמסרה התובעת, לפיה התכוונה למדרכה, תואם את האמור בדו"ח מד"א, אשר נערך מיד לאחר התאונה ע"י גורם אובייקטיבי, אשר מן הסתם ראה את התובעת מוטלת על המדרכה והכביש, או שמע את גרסתה מיד לאחר התאונה. לא סביר, שבאותם רגעים, כבר חשבה התובעת "לבנות גרסה", התואמת את האמור בכתב התביעה, כדי להקים עילת תביעה נגד העיריה, בשל המפגע במדרכה.

            אני מקבלת את גרסת התובעת, לפיה נפלה תוך דריכה על מהמורה הנראית היטב בתמונות שהוצגו - ת\5.

האחריות

9.         רבות נכתב בפסיקה על אחריות רשות מקומית לדאוג לתקינות המרחב הציבורי שבתחומה, אם כי לא ברמה "סטרילית", וכפי שקבע בית המשפט העליון: